ככה לא מדברים

 

 

 

 

 

מִיכַל דָּלִיּוֹת לִילָדִים

 

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן רוֹעִי הִתְחִיל לְדַבֵּר לֹא יָפֶה. הוּא מִתְחַצֵּף לְאַבָּא וְאִמָּא, 

צוֹעֵק, דּוֹרֵשׁ, מְצַוֶּה וְלִפְעָמִים גַּם מְקַלֵּל, אֲפִלּוּ אֶת הַמּוֹרָה שֶׁלּוֹ. 

הַהוֹרִים כּוֹעֲסִים עָלָיו וּמַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא עוֹזֵר. 

אֵיךְ יוֹצְאִים מִמַּעְגַּל הַכַּעַס הַזֶּה? אֵיךְ מְשַׁנִּים אֶת הָאֲוִירָה בַּבַּיִת? 

וְאֵיךְ מְלַמְּדִים אֶת הַיְּלָדִים לְבַטֵּא רְגָשׁוֹת, גַּם שְׁלִילִיִּים, מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בַּאֲחֵרִים.