אני רוצה את המוצץ שלי- דפי קרטון

 

 

 

אִמָּא אָמְרָה: "דָּנִי, אַתָּה כְּבָר יֶלֶד גָּדוֹל.

יְלָדִים גְּדוֹלִים כָּמוֹךָ לֹא צְרִיכִים מוֹצֵץ".

 

אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַמּוֹצֵץ שֶׁלִּי!

 

 

דָּנִי מִתְקַשֶּׁה לְהִפָּרֵד מֵהַמּוֹצֵץ. כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְהַחֲבֵרִים נֶחְלָצִים לְעֶזְרָה בְּנִסְּיוֹנוֹת שִׁכְנוּעַ מְקוֹרִיִּים יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא בֶּאֱמֶת עוֹזֵר. עַד שֶׁ...

 

מַיָה מֵיטַב כּוֹתֶבֶת לִיְלָדִים וּלְנֹעַר. סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, "אִמָּא, מָה זֶה עוֹשֶׂה?", יָצָא גַּם הוּא בְּ"דָנִי סְפָרִים", וְזָכָה לְהַצְלָחָה וּלְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת. גַּם סֵפֶר זֶה נִכְתַּב בְּהַשְׁרָאַת בְּנָהּ הָאָהוּב, אָסָא, שֶׁכְּבָר נִפְרָד מֵהַמּוֹצֵץ וְהוּא מַמָּשׁ יֶלֶד גָּדוֹל.

 

עֲנָת פְּרִי-טַל הִיא מְאַיֶּרֶת, בּוֹגֶרֶת הַמֶּרְכָּז הָאֲקָדֵמִי ויצ"ו חֵיפָה בְּהִצְטַיְּנוּת.